זהו יצאתי לדרך. Vlog1#

סרט ראשון. מחשבות על מטבח=התחדשות.

חידשתי מטבח. מטבח שהיה זקוק לחידוש. הדבר הראשון שהרגשתי אחרי שראיתי אותו זה ללכת לנגן בים. המטבח הדהוי והפצוע גרם לי ללכת לים. הים נתן לי כוח. והמפגש האקראי עם הכחול של המזח נטע בי את הרצון להתחיל ללכת לים לנגן באופן יותר קבוע ובשעות זריחה. ים=כוח, שקט, כעס, רוגע, נעימות, כאב. את כל הדיכוטומיות האפשריות הוא מגלם בתוכו. הכל יכול להתחבר שם. רק צריך לתת לכחול להגיע אליך. נתתי. הסקסופון מאפשר לי להתחבר עם הרגש בצורה בלתי ישירה. יש דברים שאני כותב כאן בבלוג כי לא תמיד מצליח לבטא מול מצלמה. אני מאוד רוצה להיפתח יותר מול המצלמה אבל זה דורש להוריד עוד כמה שכבות. הדלתות של המטבח עזרו לי להשיל מעליי כמה שכבות. השיוף, הליטוש כאילו מנקים ממני תחושות ומשקעים מיותרים.

זה מעניין, כי הבחירה ללכת לים נולדה מהמפגש עם המטבח. אני לא נוהג ללכת לנגן בים עם הזריחה. אבל זה התרחש מרצף של נסיבות שנתתי להן לקרות ממפגש עם דומם. עם מטבח. אבל זהו, שלא. המטבח לא דומם. המטבח הוא השתקפות של מי שמתבונן בו ברגע נתון. הרצון שלי להוריד את השכבות מהדלתות של המטבח, היה הרצון שלי להתחדשות. ראיתי עצמי מתחדש יחד עם המטבח.

חשבתי כך: אני מוריד שכבות מהדלתות. אני חושב על השכבות הללו ובא לי להוריד אותן מעצמי גם. כמו פילינג עמוק. האמת… זאת התחדשות אמיתית. להוריד שכבות, להתנקות. אולי זה לא סתם שפתאום באמצע החיים נהיית לי התפצלות כזאת… כמו שני ‘אריקים’. אחד שרוצה לנגן וליצור מוסיקה והשני שרוצה לנגר במקום לנגן… כאילו משהו השתבש לי בראש.

אם הפרק הזה על המטבח לא היה מצולם ונולד, הייתי חושב שבאמת משהו השתבש אצלי. אבל את התשובה קיבלתי מהמטבח ששלח אותי לים, שגרם לי להשיל שכבות, שגרם לי להתנקות. שנטע בי החלטה להתחיל ללכת לנגן באופן קבוע בשעות זריחה במזח. הנה כל החיבורים (בין נגינה לניגור, לנגן ולנגר) שהרגשתי שהם לא קוהרנטים, התחברו לי והתחוורו לי לכדי יצירה אחת. שוב ‘המחשבה המאולתרת’ שלי יכלה לעטוף את כל תשוקות שלי למעגל יצירה אחד ושלם בשבילי. לי זה התבהר בפרק על המטבח.

איפה זה פוגש אתכם? ספרו לי בתגובות למטה בפוסט, או מתחת לסרט בערוץ היוטיוב.

 

 

 

 

Pin It on Pinterest

Share This