לקראת פרק 2 Vlog מחשבות על שולחן

לקראת פרק 2 Vlog מחשבות על שולחן

הפרק הקרוב יעסוק בחומרים שמצאתי ברחוב. אני הולך בחודשים האחרונים ומסתכל על דברים שאנשים משליכים. מה אנשים זורקים ולמה? זה מרתק אותי לראות מה אנשים הופכים בעיניי עצמם לפסולת. לכזו שנראית להם מיותרת ושצריכה להיזרק מביתם ולהוציא מהספייס האישי שלהם. אני נמשך לדברים ישנים. לכל מה שקשור לעץ ישן ולברזל ישן, דברים לא מעובדים. קרשים מעץ מלא, אפילו גזעי עצים שנגזמו, ברזלים חלודים, שאנשים הוציאו מתחום המחייה שלהם. אני אוהב לדמיין למה אפשר להפוך אותם, וזה מה שאני עושה בפרק הזה.

מסקרן אותי למה מישהו השליך את מה שהשליך. מה הרגע בו רהיט ישן נראה לו כגרוטאה שצריך לפנות. זה מעניין לראות עד כמה “פסולת” של מישהו אחד נראית כ”מציאה” בעיניי מישהו אחר. למרות שסוג החומר שאני מדבר עליו, לפחות בפרק הזה, זה חומר לגמרי לא מעובד, כלומר דברים מפורקים, שבורים…  אפילו גולמיים.

כל שוק הפשפשים של פעם, האותנטי. האיש שצועק ברחוב “אלטע זאכן” (ביידיש “דברים ישנים”) ואוסף ים של מציאות שאנשים משליכים, ממחזר אותם והופך אותם ל”חדש-ישן”  לווינטאג’ לרטרו, בכל אלה התאהבתי מחדש.  וזה מעניין לראות לפי איזורים ורמה סציו-אקונומית איזה דברים מושלכים בכל מקום בארץ. פעם הייתי מסתכל עליהם, על אנשי ה”אלטע זאכן” בחמלה אפילו לגלוג. איך הם אוספים “זבל” של אנשים. היום זה נראה לי אחד הדברים הכי יפים, מסקרנים, וממלאים… האמת אני קצת מקנא בהם, כי איש “אלטע זאכן” כבר לא אהיה:)

טוב… אולי כן. כי בכל זאת מדי פעם אני אוסף דברים ישנים. מודה.

אספתי השבוע ברזל ישן וחלוד שנראה כמו חלקי מיטה של פעם ובנוסף, בלוקיישן אחר, קרשים מעץ אורן שנזרקו. בזמן שאני כותב את השורות הללו אני כבר בשלושת רבעי העבודה והפרק ברובו מצולם, אבל בגלל שאני רוצה בכל פרק להראות שלב התחלתי ואת שלב המוצר הגמור, אני נאלץ עדיין לחכות עם סיום הוידאו. מזג האויר הרטוב בימים האחרונים לא מאפשר לי לסיים… בגלל שאני כרגע עובד בחוץ ומדובר הפעם בריתוך, חיתוך ברזל, מסורים חשמליים… לא פשוט:)

אבל תוך כדי איסוף ה”פסולת” חשבתי לעצמי למה זה צריך להפוך? מה שאספתי, העץ והברזל. איך החומרים הללו יכולים להתמחזר למשהו חדש שהוא הפוך מ”פסולת? והתשובה שלי בלב הייתה ‘שולחן’. שולחן מסמל את האנטיתזה של פסולת. שולחן נועד לארח, שולחן היא סמל להכנסת אורחים. שולחן מאחד סביבו משפחה, חברים, גם אנשים זרים בבית קפה. התחוור לי שהברזל החלוד הזה, שננטש לו בגשם והעץ הישן…. אמץ עץ. כן גם אותם אפשר לאמץ, צרכים לחזור לבית אהוב בתור שולחן. לא יודע עדיין לאיזה בית? אבל נדע כשהשולחן יהיה גמור.

 

אני מוצא את עצמי מתחבט לא מעט ביני לבין עצמי על כל מיני מחשבות שעולות לי מה-Vlog ואני הולך לשתף את עצמי באופן יותר קבוע במחשבות של עצמי… ולכן כל אריק יצטרך להקשיב בעל כורחו לאריק אחר ולמחשבות שלו… אז גם כאן הנה ‘כמה מחשבות על שולחן’ טיזר לפרק הקרוב. לילה טוב.

‘אריק לבנת יוצא מהכלים’  חידוש מטבח והתחדשות פנימית Vlog1#

‘אריק לבנת יוצא מהכלים’ חידוש מטבח והתחדשות פנימית Vlog1#

זהו יצאתי לדרך. Vlog1#

סרט ראשון. מחשבות על מטבח=התחדשות.

חידשתי מטבח. מטבח שהיה זקוק לחידוש. הדבר הראשון שהרגשתי אחרי שראיתי אותו זה ללכת לנגן בים. המטבח הדהוי והפצוע גרם לי ללכת לים. הים נתן לי כוח. והמפגש האקראי עם הכחול של המזח נטע בי את הרצון להתחיל ללכת לים לנגן באופן יותר קבוע ובשעות זריחה. ים=כוח, שקט, כעס, רוגע, נעימות, כאב. את כל הדיכוטומיות האפשריות הוא מגלם בתוכו. הכל יכול להתחבר שם. רק צריך לתת לכחול להגיע אליך. נתתי. הסקסופון מאפשר לי להתחבר עם הרגש בצורה בלתי ישירה. יש דברים שאני כותב כאן בבלוג כי לא תמיד מצליח לבטא מול מצלמה. אני מאוד רוצה להיפתח יותר מול המצלמה אבל זה דורש להוריד עוד כמה שכבות. הדלתות של המטבח עזרו לי להשיל מעליי כמה שכבות. השיוף, הליטוש כאילו מנקים ממני תחושות ומשקעים מיותרים.

זה מעניין, כי הבחירה ללכת לים נולדה מהמפגש עם המטבח. אני לא נוהג ללכת לנגן בים עם הזריחה. אבל זה התרחש מרצף של נסיבות שנתתי להן לקרות ממפגש עם דומם. עם מטבח. אבל זהו, שלא. המטבח לא דומם. המטבח הוא השתקפות של מי שמתבונן בו ברגע נתון. הרצון שלי להוריד את השכבות מהדלתות של המטבח, היה הרצון שלי להתחדשות. ראיתי עצמי מתחדש יחד עם המטבח.

חשבתי כך: אני מוריד שכבות מהדלתות. אני חושב על השכבות הללו ובא לי להוריד אותן מעצמי גם. כמו פילינג עמוק. האמת… זאת התחדשות אמיתית. להוריד שכבות, להתנקות. אולי זה לא סתם שפתאום באמצע החיים נהיית לי התפצלות כזאת… כמו שני ‘אריקים’. אחד שרוצה לנגן וליצור מוסיקה והשני שרוצה לנגר במקום לנגן… כאילו משהו השתבש לי בראש.

אם הפרק הזה על המטבח לא היה מצולם ונולד, הייתי חושב שבאמת משהו השתבש אצלי. אבל את התשובה קיבלתי מהמטבח ששלח אותי לים, שגרם לי להשיל שכבות, שגרם לי להתנקות. שנטע בי החלטה להתחיל ללכת לנגן באופן קבוע בשעות זריחה במזח. הנה כל החיבורים (בין נגינה לניגור, לנגן ולנגר) שהרגשתי שהם לא קוהרנטים, התחברו לי והתחוורו לי לכדי יצירה אחת. שוב ‘המחשבה המאולתרת’ שלי יכלה לעטוף את כל תשוקות שלי למעגל יצירה אחד ושלם בשבילי. לי זה התבהר בפרק על המטבח.

איפה זה פוגש אתכם? ספרו לי בתגובות למטה בפוסט, או מתחת לסרט בערוץ היוטיוב.

 

 

 

 

התחדשות בים – הרחבה ל Vlog1#

התחדשות בים – הרחבה ל Vlog1#

רציתי לחדש מטבח ומצאתי עצמי בים. חפשתי את המקום הכי טוב להרגיש התחדשות. וזה בים. אני לא מגיע מספיק לים. מודה. וכל פעם שאני מגיע לים אני מרגיש כמה זה חסר לי. בתור נער גלשתי הרבה. היייתי מגיע בימים שיש גלים ב-5 בבוקר לתפוס גלים. האהבה הזו התפיידה לצערי… המוסיקה שאבה אותי חזק יותר. אבל הזיכרון, הריחות של הים בבוקר, התחושה של לרכוב/לגלוש על גל נשארת איתי לתמיד. אבל מה שברור זה שכשאתה בים ומתחבר לאנרגיה שלו, הוא על זמני. והתחושה הזו עוברת אליך, ככה אני מרגיש. הכל משתנה מסביב אבל הים נשאר.

הרגשתי בתקופה האחרונה שאני צריך התחדשות, איזה רענון. אפילו בתור מוזיקאי. מאוד קשה לעשות פאוזה ולראות מה אומר החסר הזה. אבל בגלל זה נולד הVLOG הזה. הצלחתי בקיץ האחרון למצוא “חלל” להתחדשות הזאת אצלי. התחברתי לכל הדברים שתמיד אהבתי לעשות. וזה מעבר לנגינה ומעבר לעיסוק הפיזי. זו תחושת נעימות ושחרור שעולה כתוצאה מכל סוג של יצירה שאני עוסק בה. הכלים יכולים להשתנות אבל התחושה המטאפיזית שעושה טוב לנפש היא הדבר המשמעותי שעולה מזה. הלכתי לים.

 

מה זה יוצא מהכלים? מה זה אומר?

מה זה יוצא מהכלים? מה זה אומר?

‘לחשוב מחוץ לקופסא’

זה לא מובן מאליו.

אני אדם רב תחומי. המוסיקה מלווה אותי מגיל צעיר והתחלתי לנגן כילד. אבל אהבתי ליצור גם במקביל למוסיקה. אהבתי לפסל בחימר, לצייר, אהבתי לשחק. אני מספר לכם כיוון שהבלוג הזה, שהוא בעצם Vlog (וידאו בלוג שאני מעלה לערוץ שלי ביוטיוב) מביא לידי ביטוי את כל אהבותיי מילדות ועד היום. השלב בו תחביב הופך למקצוע זה רגע מכונן. מהרגע שהתקבלתי לתזמורת צה”ל ונכנסתי למסלול של מוזיקאי מקצועי הדרך הייתה מאוד ברורה לי. אימונים, נגינות, חזרות, לימודים, הופעות בארץ, הופעות בחו”ל.. ושאר התחביבים התפיידו לצד העיסוק המרכזי במוסיקה. בשלב מסויים הצלחתי לחבר את לימודי המשחק אל עולם המוסיקה. המשחק התחבר לפרפורמנס על הבמה וזה מאוד טבעי לי. נוכחות של שחקן אמורה להיות גם לנגן או כל אמן שעומד ומופיע מול קהלים. אני חושב בכל אופן שהנקודה בה הכל מתחבר לי למקשה אחת היא האהבה שלי לאלתור. האילתור חוצה תחומים. אני חושב שהאילתור אצלי הוא Meta Subject והוא בא לידי ביטוי בכל תחום בא אני עוסק. כשאני מצייר אני מאלתר, אני מאלתר בצבעים מעלה על הדף רעיונות שהופכים לקווים או לצבעים. כשאני כותב אני מאלתר, המחשבות הופכות לאותיות, כשאני משחק אני בוודאי מאלתר. כשאני נוהג אני מאלתר (נהג שלא יודע לאלתר… לא יכול לנהוג).ד”א נהיגה טובה מצביעה על יכולת אילתור גבוהה. היכולת להגיב בזמן אפס לשינויים בכביש והסתגלות מיידית לתווי חדש, זה לגמרי אלתור. יש הרבה תאונות דרכים… אנשים לא מספיק מאלתרים בחשיבה שלהם.

אני רואה בכל דבר משהו אחר. אני רואה משהו אחר בכל דבר

זה בא לידי ביטוי באהבה שלי לעץ. אני מאוד אוהב לעבוד עם עץ. אני בונה איתו, אני מעצב איתו. ההנאה שלי היא האילתור עם החומר. שם בא לידי ביטוי היצירה. אני נזכר במשפט שאני חושב שאמר אותו החצוצרן מיילס דייוויס- “אל תנגן את הכלי, תנגן את המוסיקה”. קחו את הפראזה הזו ותעתיקו אותה לכל תחום. מה היא אומרת בעצם? תתעלו מעל החומר שבו אתם נוגעים (לצורך העניין כלי נגינה/ כלי עבודה) הכלי הוא אמצעי לקחת אותך למקומות עמוקים יותר. היצירה נמצאת מעל החומר. הסקסופון הוא צינור להעברת רגשות, רעיונות. האם אני יכול להעביר אותם באמצעים אחרים? זאת שאלה מעניינת והתשובה עצמה היא תהליך. בכל אופן התשובה מבחינתי היא “דפנטלי” כן וזה התהליך שאני אנסה לתעד ב-vlog שלי. הסקסופון, שאני מאוהב בו כבר שנים… יחסים ארוכים ומורכבים, מאפשר לי להביע מחשבות רגשות ותחושות מופשטות וקונקרטיות, אבל באותה מידה גם החליל מאפשר לי זאת, והשופר והבנייה בכל חומר אחר שבו אני יוצר. מהמקום הזה החלטתי להתחיל את הבלוג. אני רוצה לחקור את האלתור המחשבתי בחומרים שונים, באמצעים שונים בכל ארגז הכלי שמלווה במילדות ועד היום.

מאוד אשמח שתכנסו לקרוא אודות הסדנה שאני מקיים: “סדנת החשיבה המאולתרת”

::: אני אשמח שתגיבו ותכתבו. הבלוג הזה הוא חלק מהסרטונים עצמם, כך שאם יש לכם איזו תובנה לשתף אותי, תצפו קודם בפרק או שניים מהסרטים ביוטיוב.